פסק-דין בתיק ת"ק 002961/04

תביעה זו הוגשה תחילה  כנגד הנתבעת מס' 1 ובה תבעה התובעת להחזיר לה סכום של 788 דולר, אותם נאלצה לשלם בטיסתה משדה התעופה קנדי בניו-יורק לשדה התעופה בן גוריון בגלל איחור בהגעת המטוס של הנתבעת 1 משדה התעופה  קנקון במכסיקו לשדה התעופה קנדי.

סיפור המעשה הוא שהתובעת יחד עם אחותה רכשו שני כרטיסי טיסה אחד - אצל הנתבעת 1 בקו קנקון ניו-יורק וכרטיס נוסף מניו יורק לנתב"ג.

טיסה 1674 מקנקון לניו יורק המריאה באיחור של שלוש וחצי שעות וכך התובעת ואחותה איחרו את הטיסה מניו יורק לנתב"ג במטוס של אל על.

כאשר הגיעו לדלפק השיק אין, בניו יורק, נאמר להם על ידי חברת אל-על כי הטיסה כבר סגורה ועליהם להמתין לטיסה הבאה.

עבור שידרוג הכרטיס בטיסת אל על מניו יורק לתל אביב, כך טוענת התובעת כי נאלצה לשלם עבורה ועבור אחותה - לימור לאל-על סך של 788 דולר.

התובעת ייחסה לנתבעת 1  את האחריות באיחור ההגעה לשדה התעופה בניו יורק ותבעה ממנה להשיב את הסכום שהיא נאלצה לשלם באל-על.

בישיבת יום 17.6.04 ולאחר שנציגת הנתבעת 1 הסבירה לתובעת ולבית המשפט כי למעשה התובעת הזמינה שני כרטיסים נפרדים, עבור שני קטעי מסלול הטיסה ולמעשה לנתבעת אין טיסות לנתב"ג ולא מדובר בטיסת המשך מניו-יורק לנתב"ג שהכרטיס בגינה נרכש אצל הנתבעת 1.

בעקבות כתב ההגנה והסבריה של נציגת הנתבעת 1, ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה ולצרף אליו את הנתבעת 2, אשר לה נאלצה לשלם את הסכום אותו היא תובעת, בגין שדרוג הכרטיס.

הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה מטעמה, ובו טענה שהיא גבתה את הסכום כדין, שכן התובעת ואחותה לא התייצבו לטיסה המתוכננת בגלל איחור בהגעה לשדה התעופה, וכי סידור טיסתה בטיסה הבאה, היה כרוך בשידרוג  כרטיס עבור התובעת ואחותה ומאחר ולא היו במטוס הבא מושבים מסוג T-CLASS  ניתן היה לשדרג את הכרטיסים רק לכרטיסים מסוג V- CLASS , זהו מושב שונה במהותו המחייב תשלום נוסף.

לאחר ששמעתי את טיעוני התובעת ועיינתי בסיכומי הנתבעות, הגעתי למסקנה שיש לדחות את התביעה.

באשר לתביעה כנגד נתבעת 1 :

מדובר בטיסה שחלות עליה הוראות אמנת וורשה - 1929, אשר חלה בדין הישראלי הפנימי, מכח הוראות חוק התובלה האווירית. על פי הוראות האמנה, חובתו של המוביל האווירי הינה להוביל את הנוסע ממקום המוצא למקום היעד במהירות האפשרית כפוף כמובן לתנאי הטיסה, התובלה האווירית, תנאי הבטיחות ובהתאם לסעיף 20 חייב המוביל האווירי לפעול לצמצום הנזק של הנוסע.

על פי תנאי כרטיס הטיסה שהינו החוזה , בין המוביל לנוסע, אין חברת התעופה אחראית לשינוי לוח הזמנים ואינה מקבלת על עצמה כל אחריות לתובלה המקשרת.

בית המשפט בודק אם לא היתה רשלנות רבתי מצד המוביל, אשר גרמה לאיחור.

על פי כתב ההגנה של נתבעת 1, האיחור בהמראת המטוס מקנקון, הינה סיבה מכנית שמקורה בטיסה הקודמת מניו-יורק לקנקון שגרמה לאיחור בטיסה מקנקון לניו-יורק.

אין בידי התובעת לסתור את הטענה כי האיחור נגרם בגלל תקלה מיכנית, ואם כך הם פני הדברים, הרי אין להעלות על הדעת, כי על מנת שחברת תעופה תעמוד בלוח הזמנים, המצויין בכרטיסים שהיא מנפיקה, תטיס מטוס שלא בתנאים המקסימליים של הבטיחות ובצלה של תקלה מיכנית שיכולה להיות טראגית אם חס ושלום תתרחש כאשר המטוס באוויר.

הבטיחות בטיסה הינה ערך עליון לפניו נדחים כל השיקולים האחרים, וכאשר אין ראיה בפני בית המשפט, כי חברת התעופה כשלה בלקיים את חובתה, להביא את הנוסע על פי תנאי האמנה ליעדו, במהירות האפשרית וכאשר סיבת האיחור הינה סיבה בטיחותית, אין לומר כי החברה הפרה את חובתה כלפי הנוסע.

זה מהפן הכללי.

ומן הפן המיוחד, תנאי הוא בכרטיס הטיסה כפי שנאמר לעיל, שאין החברה מתחייבת לקיים במדוקדק את המועדים הנכונים בכרטיס, ושני הצדדים גם התובעת וגם הנוסע, צפו וקיבלו עליהם את האפשרות שמסיבות שאינן בשליטת החברה, כגון: תנאי מזג אויר, הפסקות חשמל, עומס אווירי שבגינו לא מקבל מטוס מסויים  רשות נחיתה, ועוד כהנה וכהנה סיבות, לא תעמוד החברה בלוח הזמנים המפורט בכרטיס.